כשתגדלי תביני – לצמוח עם הכתיבה


שגית אמת – סופרת, מחזאית, שחקנית ומנחה בכתיבה

נולדה בשנת 1969 וגדלה בחולון. חיה עם רני ושלושת ילדיהם בהוד השרון. למדה משחק, עוסקת בכתיבה מהיבטים שונים, ומופיעה.

כיצד את מגדירה את תחומי העיסוק שלך?
אפשר להסתכל על תחומי היצירה שלי היום כקולאז' שבמרכזו כתיבה. אני כותבת ספרים ומחזות לנוער ולמבוגרים. בנוסף, אני מעלה מופע עם שותפה, מנחה סדנאות כתיבה, מרצה בבתי ספר ומלווה כותבים באופן פרטני.

מה הייתה הדרך שלך למה שאת היום?
כילדה, ביליתי זמן רב בבתי חולים. במשך יותר משלוש שנים הייתי עם מכשיר ליישור הגב. בגיל 12 חליתי בסרטן. זכור לי סבל גופני רב מהשנים המשמעותיות של ההתבגרות שלי. שם התגבשה הליבה שסביבה התעצבה האישיות שלי.
למרות הקושי, הייתי תלמידה מאוד טובה, ואפילו נשלחתי מטעם הצופים לחצי שנה בארצות הברית בגיל 16. בצבא, שירתתי במשרד הביטחון, מה שאפשר לי ללמוד דרמה במקביל.
מיד כשהשתחררתי נרשמתי לבית-צבי. השנים האלו זכורות לי כשנים עם קושי הישרדותי, בתוך בית הספר ומחוצה לו, גם קושי כלכלי. עד לנקודה שפגשתי את רני, בעלי, היה לי קשה. מצד אחד, המון שמחת חיים וסקרנות, ומצד שני – המון קושי. נפגשנו כשהייתי ברמנית, בת 25, ואז דברים התחילו להסתדר. לקח לי הרבה זמן למצוא את היעוד המקצועי שלי. אני מרגישה שלאומן יש צורך שלא מרפה ל"הנכיח" את עצמו באופן מלא בעולם, להגיד את עצמו, אחרת יש תסכול. מכאן הגיע הצורך בכתיבה. הרצון להראות חלקים ממני שלא נראים בדרך כלל על פני השטח. המשחק היה תחנה בדרך לכתיבה. חלק מהחיפוש. היום הכל מתחבר, אבל עדיין הכתיבה תופסת מקום רב יותר.
התחלתי מכתיבת רומן התבגרות אוטוביוגרפי – "השחר של גאיה" (פירוט בהמשך), שעיבדתי גם למחזה. אחריו כתבתי ספר ילדים  – "חלומות של פיל", מחזות לנוער – "חלומות של פח", ו"כוח סוס", מחזה למבוגרים על תרצה אתר – "בגלל הלילה", אותו גם ביימתי ומופע שנקרא "כשתגדלי תביני".  באמצע העשור הרביעי לחיי הרגשתי תקועה. לא ידעתי לאן בדיוק אני הולכת. מאחורי היה ספר אחד שמאוד הצליח, ושנים של דשדוש כשחקנית. במה את טובה? שאלה אותי אשה חכמה שפגשתי. זה היה לי די ברור – אני מאוד יצירתית, עניתי לה, ואני אוהבת אנשים. לא ידעתי איך בדיוק יתחברו שני הדברים האלו. זמן קצר לאחר מכן, באה ההזדמנות להעביר סדנאות כתיבה. בשנתיים האחרונות אני מנחה סדנאות כתיבה קבוצתיות, וגם עובדת באופן פרטני עם אנשים שרוצים לכתוב.
אני מכבדת את זכותו של כל אדם לכתוב את עצמו ועוזרת לו לעשות את זה הכי טוב שהוא יכול. זה פותח עולם. לפעמים הכשרון לא רלוונטי, והכתיבה הופכת להיות מסע אישי. דרך אחרת להתבוננות של אדם על עצמו ועל חייו. יש בזה פן טיפולי, אך אני מקבלת ליווי והדרכה מפסיכולוגית בכירה. בנוסף, מאחר ו"השחר של גאיה" נלמד בחלק מחטיבות הביניים, אני מרצה הרבה בשעות סופר בבתי ספר.

book-kolag1

מה הייתה העבודה הראשונה שלך?
רומן ההתבגרות – "השחר של גאיה". רק על עצמי לספר ידעתי… זה היה הסיפור שלי שהייתי צריכה לספר. הייתי אז שחקנית בתחילת דרכה, היה לי חלום לכתוב, וידעתי מה, אבל הייתי מאוד שיפוטית כלפי עצמי ואז ביקשתי בלבי שאפגוש מישהו שיעזור לי ללדת את הדבר הזה. פגשתי תסריטאי שהסכים לראות את מה שהתחלתי לכתוב. הייתי זקוקה לעיניים שלו כדי לקבל אישור לכתיבה שלי. כנראה שככה זה. כמו שבספר "הר אדוני", הילד, גיבור הספר, אומר – כשמריה מסתכלת עלי, אני מרגיש שאני ישנו. לפעמים אנחנו זקוקים למבט של מישהו אחר. אני הייתי זקוקה למבט ההוא שיראה את היופי במה שכתבתי, וזה בדיוק מה שאני עושה בסדנאות ובמפגשים הפרטניים שלי.  הספר – השחר של גאיה זכה בפרס זאב ופרס לאה גולדברג, ובהכרה של משרד החינוך, עובד למחזה, והיה נקודת ציון משמעותית מאוד בשבילי.

halomot

"חלומות של פח"

איך נראה חלל העבודה שלך? מה את אוהבת בו? מה היית משנה?
הסטודיו שלי נמצא בבית עץ קטן בחצר. רני בנה אותו לפני כמה שנים, ושנינו משתמשים בו לסירוגין. האווירה מאוד פסטורלית. מחוץ לבית העץ ישנם כלובי ציפורים ותרנגולות. בפנים, יש לי שולחן כתיבה, מחשב, פינת קפה, מדפי ספרים, כורסא נוחה. אבל האמת היא שכל מה שאני זקוקה לו זה שקט, זמן, והלפטופ שלי.

dsc_0008

מהם מקורות ההשראה שלך?
זה משתנה. במקרה של המחזה "בגלל הלילה" למשל, ההשראה הייתה הדמות של תרצה אתר. שנים שאני שומעת את השירים שלה ועליה ומתרגשת, במיוחד מ"שמרי נפשך" שכתב לה אלתרמן אביה כשחזרה מארצות הברית ונסתה להתאבד. אני זוכרת את השבת הזאת שהבנתי שאני רוצה לכתוב עליה. במשך שנתיים של תחקיר וכתיבה מייסרת לא הצלחתי להרפות מזה. זו הייתה אובססיה. במקרה של המחזה לנוער – "כוח סוס", לעומת זאת, ההשראה הגיעה מויז'ואל. ראיתי בעיני רוחי דמות של שחקן שזז כמו סוס יפהפה. סביב זה צמח המחזה.

מהו תהליך היצירה שלך?
תלוי אם מדובר בספר או במחזה. כשזה ספר, זה סיוט. צריך להחזיק כל הזמן את האמונה שאולי זה יצא. יש שבירות בדרך. זה בא לי בפרקי זמן שצריך לנוח ביניהם, ומנטרל אותי מדברים אחרים שאני עושה. הכתיבה דורשת ממני להיכנס לתוך עצמי. קל לי לברוח למיילים, לדברים פשוטים ויומיומיים. במחזות, זה שונה לגמרי. כתיבת מחזה זה יותר מיומנות. כמו סודוקו. מה עוד שאני כותבת עם שותפתי, יפעת. זה כיף. אנחנו עובדות פחות או יותר לפי שיטה מוגדרת. מגדירות דמויות, כותבות סינופסיס ודיאלוגים. מרגישות שהמוח חד, כמו בפתרון תעלומות. אני זקוקה לשותפות הזו. זה מפרה. בכתיבת ספר אין את זה.

d79ed7aad795d79a-d794d795d7a4d7a2d794-11

איך נראה יום בחייך?
אין יום טיפוסי או קבוע. בבוקר בד"כ דואגת לילדים, שאר שעות הבוקר מוקדשות להרצאות או לכתיבה. לאחר מכן, בצהריים ושעות אחר הצהריים אני עם הילדים. לפחות שלושה ערבים בשבוע אני יוצאת לעבוד – בהופעות או בסדנאות. זה בא על חשבון יציאות לבילויים בערב.

על מה את עובדת כרגע?
אני כותבת רומן למבוגרים שנמצא די בתחילתו. סיימתי לכתוב עם יפעת מחזה שאנחנו מחפשות לו בית. במקביל, אני מופיעה עם שירלי ב"כשתגדלי תביני". ההצגה "בגלל הלילה" על תרצה אתר עלתה ב"הבימה". וברקע יש לי שתי קבוצות של כתיבה יוצרת, הרצאות, ואנשים שכותבים בליווי אישי.
מול השולחן שלי תליתי משפט שלקוח מ"דרך האמן" – "בורא עולם, אני אדאג לכמות, אתה לאיכות". העיקר לעבוד, להיות בעשייה, בלי שיפוטיות כלפי עצמי.

kolage1

איזה מקום תופס העיסוק היצירתי בחייך, מה את מקבלת ממנו?
מאד גדול, אני אוהבת מה שאני עושה וזה מאד חשוב לי, אם לא הייתי עובדת הייתי בנאדם נורא מדוכא. אבל זו אני, לי זה מאד משמעותי. אני מרגישה שאני נמצאת במקום המדויק לי. אוהבת את הגיוון בעיסוקים שלי.

איזה עבודות שלך את אוהבת במיוחד או גאה בהן במיוחד?
השחר של גאיה, הספר והמחזה. ההצגה על תרצה אתר, "בגלל הלילה", זו היצירה שהכי סבלתי עליה. גם "חלומות של פח ", המחזה הראשון שהייתי צריכה ל"ייצר", בהשראת הספר של סמי מיכאל, "פחונים וחלומות".  כשסמי מיכאל ראה את ההצגה הוא אמר שתמיד הרגיש שעיבוד בימתי גורע משהו מהיצירה הכתובה, והפעם הוא מרגיש שהספר שלו הרוויח. זו הייתה מחמאה אדירה. ואני תמיד אוהבת את הדבר הבא, מקווה שיהיה כזה..

biglal-halayla2

"בגלל הלילה"

איך משפיע המקום שבו את חייה על היצירה שלך, ואת עליו?
אין קשר. רני בנה לי את המשרד ומאד יפה בחוץ אבל יכולתי באותה מידה לעבוד בדירת שיכון אפלה. רני הוא אדם שנוכחות של טבע ממש משפיעה עליו, אני פחות כזו. נעים לי שיש את התפאורה היפה אבל זה לא ממש משנה לי. לא משפיע על העבודה שלי. נוף הוא רק נוף. העבודה שלי היא פנימית.

אילו קשיים את חווה או חווית בתהליך היצירה שלך או בדרך שעשית עד היום?
יש היתקעויות. אני מוצאת שכדי לכתוב ספר אני צריכה רצף של זמן , נניח שעתיים ביום. אחת לשבוע זה לא מספיק, כשאתה כותב ספר, אתה כאילו חי בעוד ערוץ, חיים מקבילים כאלו. טכנית אני חייבת לדאוג ביומן  שיהיה רצף לדבר הזה. וזה מאד קשה לי כי החיים תובעניים ועמוסים וגם כי קשה לי לכתוב וקל לי למלא את היומן בדברים אחרים שאני צריכה לעשות. בתקופה שאני כותבת אני צריכה להתרחק מהעולם, פחות לצאת לבלות, פחות לעבוד, אני זקוקה להתכנס לתוך עצמי. זה משהו שקורה מאליו.

אילו שיתופי פעולה מעניינים היו לך במהלך הקריירה?
יש משהו במפגש עם אנשים, שאם החיבור טוב אתה מרחיב את הגבולות של עצמך. יש לי שני שיתופי פעולה עיקריים: הראשון, עם יפעת זנדני צפריר, שהיא מחזאית ובמאית. יחד, אנחנו כותבות מחזות לנוער. זה כיף גדול. והשני, עם שירלי יובל-יאיר, שהיא פסיכולוגית ומוזיקאית. החיבור עם שירלי היה ממש חיבור של גורל. שמענו זו על זו במשך שנים מבלי שנכיר אחת את השנייה, וכשנעשתה היכרות, ההתאהבות הייתה מידית.
החלטנו לכתוב ולהעלות יחד מופע על נשים, שקראנו לו "כשתגדלי תביני". אנחנו מופיעות באולמות גדולים, בבתים פרטיים, בארץ ובחו"ל. זה מאוד מגוון ומהנה ביותר.

שגיתשירלי

איזה יוצרות אחרות את מעריכה?
המון, אבל אני אציין שתיים. הראשונה – אגי משעול. מעריכה את החכמה שלה. נורא אוהבת את השירים שלה כי הם מצליחים להצחיק אותי, שזה לא טרוויאלי כשמדובר בשירה, וגם כי הם מובנים ולא מפותלים. ועוד יוצרת שאני מתה עליה: דניאלה לונדון דקל, שאני מוכנה לאמץ אותה אם הייתה מסכימה.

אם לא היית סופרת-שחקנית-מחזאית, מה היית?
קשה לי לדמיין את עצמי עושה משהו אחר. אולי מוזיקאית. בכל מקרה, הכל קשור באומנות. אולי הייתי לומדת פילוסופיה.

מהם הכיוונים והשאיפות לעתיד?
טוב לי עם הקיים. הייתי רוצה לסיים את הרומן למבוגרים. והייתי מאוד שמחה אם "השחר של גאיה"
היה מתורגם לאנגלית ויוצא לחו"ל.

איזה המלצות היית נותנת ליוצרות מתחילות?
לעשות – חשוב להניע את הגלגלים. אפילו אם זה לא בכיוון הנכון. לצאת מההיתקעות, כי דברים מתחילים לקרות כשעושים.
להיעזר – להתחבר. אני מאמינה ביכולת של אנשים לחלץ אותנו, להפרות אותנו.
וגם, ללכת בעקבות הסקרנות. למצוא מה מעניין אותך וללכת על זה, גם כשזה נראה חסר תועלת.

מה המוטו שלך?
משפט שאהוב עלי הוא – "ואהבת לרעך כמוך".

איזו עצה תוכלי לתת מניסיונך לקוראים שלנו?
אני יכולה לתת טיפ למי שרוצה להתחיל לכתוב. לפעמים ה setting חשוב לא פחות מהרצון ומהכישרון. לעתים נחוצה מסגרת שלתוכה יכולה היצירתיות "להישפך". אני מציעה להגדיר חודש שבו לפחות פעמיים בשבוע מפנים ביומן שעה מוגדרת לכתיבה. כדאי שמקום הכתיבה יהיה שקט ומנותק. לא להיבהל מחריקות, לא לשפוט את הכתוב. פשוט לכתוב. ואם אין על מה – להתחיל מדברים טרוויאלים – תיאור הסביבה, ציתות לזוג בבית קפה, שחזור של זיכרון ישן וכד'. תחושת התקיעות היא לעתים פשוט בהלה, התנגדות ל"אני היוצר" שרוצה לצאת החוצה.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, כתבות, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

39 תגובות על כשתגדלי תביני – לצמוח עם הכתיבה

  1. יואל אמת הגיב:

    שגיתי היקרה מכל, יש בך הרבה מעבר למה שנכתב בראיון, ואין לך מושג איזו חוויה את מהווה עבור אלה שמכירים אותך במיוחד עבורי, אביך המוקיר ואוהב

  2. sagit הגיב:

    תודה אבא….

  3. אירה שריג הגיב:

    תודה ששלחת לי.זה כל כך מעורר השראה ומחזק במסע הזה שניקרא "החיים".אל מול הבמפרים והמהמורות כיף גדול לקרוא על אנשים שלא מתיאשים,מאמינים ומלאי כח לעשות.מרגש מה שאביך כתב…עוד תובנה של הגיל-הזכות למשפחה חמה.
    שבת שלום!!!

  4. שרה בכור הגיב:

    כל הכבוד לך על יכולת הפרגון ויכולת הכתיבה שובת הלב
    ולא פחות על הבחירה בנפש כה נאצלת לספר עליה, שהאני היוצר שלה מופק בכל מגע שלה עם מילים, אנשים ומאורעות

    פשוט תודה לשתיכן ולמה שאתן מביאות לעולמינו
    ממש עונג מופלא

  5. אילנה סירי הגיב:

    שגית, את מרגשת ומרתקת, הרגישות שלך מופלאה ומבחינתי, סדנת הכתיבה אצלך הוציאה ממני מה שלא הייתי מוציאה לעולם. לא כתבתי כלום מאז אבל ברור לי שאני צריכה לחזור אלייך ולגלות על עצמי עוד דברים דרך הכתיבה ובזכות ההשראה שלך. ההצגה "בגלל הלילה" ריגשה עד דמעות ו "כשתגדלי תביני" היה מרגש מהנה ומצחיק ואת, באופן מיוחד ראוייה להערצה גדולה!
    שבת שלום יקרה 🙂

  6. בכור אילה הגיב:

    שגית מהרגע שראיתי אותך הרגשתי וידעתי שאת אדם מדהים.
    קראתי הכל והוקסמתי מהאישיות והיצירתיות שלך.
    אשרי שזכיתי להכיר אותך ולו במעט וללמוד אצלך בסדנת כתיבה.
    מערירכה אותך מאד ואת הדרך שאת מלמדת בה..
    בברכה אילה בכור

  7. ghsh, dbskni הגיב:

    שגית יקרה, את שהכל חובר בה יחדיו – הכשרון והצניעות, האישיות הנוכחת והיצרתיות האינסופית, הנתינה וההשראה והתוצרים הנפלאים שאת מביאה לעולם. מפרגנים לך על הכתבה הזאת שמספרת אותך רק על קצה המזלג …אבל מגיע לך שכולם יידעו נפלאותייך!
    אוהבים ומעריכים
    עידית ושמוליק גנדלמן (ועומרי גם:))

  8. sagit הגיב:

    תודה שרה, תודה אירה, תודה איילה ותודה רבה אילנה. אני נוצרת את המילים החמות של כל אחת מכן.
    סיגל וגליה – בזכותכן השבת הזו אני מחובקת בכל כך הרבה תגובות ומילים טובות…אז תודה גם לכן:)

  9. אשה מדהימה ומיוחדת במינה. שאלוהים ייתן לך בריאות להמשיך את מה שאת אוהבת ולאחרים להינות מפירותייך. בשבילך השמיים אינם הגבול הם רק ההתחלה…

  10. Yael Waldman הגיב:

    איזה יפי של מאמר. גם כתוב ברגישות וגם נעים להביט בו מבחינה חזותית. את בכל יפה, מבחוץ ומבפנים וגם בתמונות. מאז שסיימנו את הסדנה אני מתכוונת לכתוב. כיוון שלא הייתי בטוחה כמה זמן ארצה להתמיד בכך, במקום להודיע שסיימתי לעבוד, העלתי את התעריף שלי ב-25%. קיוויתי שאקבל הרבה פחות עבודות וכך אתפנה לכתבה. קרה בדיוק ההפך. אני מקווה שעוד שבועיים תהיה הפוגה. אם לא, אקבל את עצתך ואנסה לפנות שעה בכל בוקר לכתיבה, כפי שאני מפנה שעה בכל ערב להתעמלות. אהבתי את דרישת השלום הזו ממך, להתראות, יעל

  11. נעמה כהן הגיב:

    שגית יקרה,
    אני מאלה שעבדת איתם באופן פרטני, וכפי שציינת בכתבה הכתיבה הפכה למסע אישי וטיפולי.
    צחקנו ביחד, בכינו ביחד, שתקנו וכתבנו והשעות הרבות במחיצתך עזרו לי לעבור את התקופה הקשה בחיי.
    אני מבקשת לכתוב לך שוב, והפעם לעיני כולם את המילים שחתמו את הספר:
    "תודה ענקית לשגית אמת שהשאלות שלה גרמו לי לחשוב והנגיעות שלה בכתוב שיפרו אותו לעין ערוך.
    תודה לך על התבונה, על הייעוץ ועל היכולת לראות מעבר למילים. תודה גדולה על ההקשבה, על האמפתיה,
    על הרגישות ועל האהבה".
    מתגעגעת אליך ומאחלת לך המשך הצלחה,
    נעמה.

  12. מור ענטר הגיב:

    שגיתי
    נתת לי הרבה מתנות לאורך השנים, המילים החכמות שלך והבחירות שעשית בחיים מעוררים בי התרגשות והשראה כל פעם מחדש. תמיד התחושה שלי לגבייך היא שניחנת בכוח גדול שמניע אותך ואותו את דואגת לתת גם לאחרים, מין מאגר כוח שממלא את עצמו בטבעיות. זה ניכר גם ביצירות שלך, שילוב של כח ורוך עם אמת גדולה ומוחלטת שלך ורק שלך. הלוואי ותמשיכי לגדול ולהבין ולצמוח ולהצמיח עלה אחר עלה, אני פה לקבל באהבה וגם לתת באהבה יותר גדולה.
    שמחה שהכרתי אותך ושאת חלק מחיי
    את אחת מאותם האנשים האלה בשבילי..
    שלך,
    מור

  13. יעל איל הגיב:

    שגית יקירה את הרי יודעת שאני בן אדם של מילים והפעם אני לא מוצאת כאלה המתאימות להוסיף על כל מה שנאמר כאן ,ויש מה להוסיף. אוהבת אותך ותמיד לומדת ממך ומושפעת מהאישיות הקורנת והמיוחדת שלך גם כשאת לא בסביבה ( את רואה גדלתי ועדיין לא הכול אני מבינה ויודעת..) שולחת חיבוק ענק והרבה געגועים יעלי

  14. עמוס פרידמן הגיב:

    גם יפה וגם אופה…
    תוצרת לתפארת.
    שבה את ליבי נושא השיתופים וההפריה ההדדית.
    בהצלחה !!!

  15. כרמית זך הגיב:

    שגית יקרה שלי, שיהיו לך עוד שנים רבות של יצירה. את משתבחת עם הזמן כמו יין טוב ויקר. תמיד כייף לפגוש אותך ולדבר איתך, כל המלצה שלך בנושא חינוך ומשפחה בסלע! שמחה ומודה שאת חברה שלי. שאתם חברים שלנו רני ואת והילדים. המון בריאות. נשיקות כרמית.

  16. זיוית אברמסון הגיב:

    אילו זה לא קרה לי כבר מזמן, הייתי מתאהבת בך בעקבות הראיון הזה ובעקבות כל מה שכתבו עליך כאן חברותייך ותלמידייך. הרגישות, הצניעות והיצירתיות וכל זה באשה יפה, (בלונדינית?) – נפלא.
    נעשה לנו פעם פגישה?

  17. סיגל הגיב:

    שגית יקרה, תודה ששלחת לי את הלינק. נהניתי לקרוא. את מהווה השראה.

  18. אורה הגיב:

    שגית יקרה, אל הפינות הקטנות של חייך נכנסתי תמיד רק בהצצה חטופה אך תמיד הצלחתי להתרשם מהעוצמה, ההשראה, היופי , המקצועיות, והכשרון הגדול שלך. השמים הם הגבול. בהצלחה בספר החדש. אורה

  19. רחלי רותם-לס הגיב:

    שגית יקרה,
    בדיאלוג העדין ניכרת העבודה הפנימית שאת מהדהדת עם עצמך ועם העולם, ניכרת ההקשבה הרגישה לחוות, להתנסות, להמשיך ליצור, ללמוד, בהרבה אהבה וצניעות. החיבור אל המשפחה ושיתופי הפעולה שלך עם חברותייך מעמיק יחודיות זו.
    תודה ששלחת אלי את הלינק. שמחה תמיד לפגוש אותך.
    מחכה להצגה הבאה ובהצלחה בספר החדש. רחלי.

  20. באטריס גרינברג הגיב:

    שגית יקרה,
    מאד נהניתי לקרוא את המאמר. כתוב ברגישות רבה ונותן לנו הצצה על דברים שלא ידעתי אודותייך.מהמפגש הראשון היה בך קסם שגורם לי כל שבוע לחכות למפגש הבא.יש בך יכולת הקשבה והבנה מעבר למילים. ללא ספק ניחנת בכישרון יופי התמדה ועוצמה.שמחה מאד שאני חלק ממשתתפי הסדנה שאת מנחה והייתי שמחה להכיר אותך יותר.בהצלחה בהמשך. באטריס

  21. שירה ברויאר הגיב:

    שגית ,את נפלאה….מתה עליך

  22. גיטה פוטש הגיב:

    שלום,שגיתוש!הכתבה ותגובות של הכותבים רק חיזקו אצלי תחושת היתפאלות מהיכולות שלך להגיעה לכל אדם ולקבלו כמו שהוא!ההכלה הזאות מעוררת אימון מלא בך ומאפשרת להפתח לפניך ולכתוב טכסטים שלא חלמתי שאוכל להרשות לעצמי לכתוב כך!אני מודע לנסיבות שהיפגישו ביניינו ומחכה לכל מיפגש בהיתרגשות.תמשיכי ליצור וזמנו של הספר החדש יגיע.בהצלחה!!!גיטה

  23. אביטל הגיב:

    מקסימה מקסימה מקסימה.

  24. דניאלה הגיב:

    שגית יקרה,
    כתבה מקסימה ומרגשת.
    את מרגשת.
    שמחה שנכנסת לחיי.

  25. הי שגית,
    אנחנו חושבים שמכירים אדם ואנחנו לא ממש מכירים אותו,
    שמחתי להציץ מעט ולהכיר עוד חלקים ממך דרך הכתבה, וללמוד אודותייך דברים חדשים שלא תמיד נראים לעין,
    הכתבה מעניינת ומסקרנת ודרך התגובות התחזקה דעתי על כך שחיכיתי חודשיים להתחלתה של הסדנה איתך.
    הצניעות שלך, הריכוז והשקט שמאפשר לאחרים מולך להתנסות ולפרוח ראוי לציון.
    שמחה על ההזדמנות ללמוד ממך ומהאחרים הנמצאים בסדנה יחד איתי, וכיף שיש לה המשך…

  26. תמר אלידע הגיב:

    הי שגית,
    הכרתי אותך לראשונה כשראיתי את המחזה "בגלל הלילה" שריגש אותי מאוד והרשים ביצירתיות ובדרך המקורית שבחרת, בעיקר בהצגת הדמות לאורך שנותיה. באומץ רב בחרת 5 נשים שאפילו לא דומות זו לזו, וזה עבד!
    וכאן, שמחתי יותר להכירך. העצות שנתת בסוף הראיון דיברו אלי (כמציירת) כי הן מתאימות שאר האמנויות. " תחושת התקיעות היא לעתים פשוט בהלה, התנגדות ל"אני היוצר" שרוצה לצאת החוצה." איזה יוצר לא נתקל בזה?
    מאחלת לך המון שמחת יצירה והצלחה בכל תחומי יצירתך.
    תמר אלידע

  27. תמי וילדרמן הגיב:

    שגית, ממש נהניתי לקרוא את הכתבה. אני מכירה אותך כבר 37 שנים ואני יודעת איזו תקופה קשה עברת עם המחלות.
    יש לך משפחה מדהימה, אוהבים תמי, פליקס והמשפחה המורחבת.

  28. קרן הגיב:

    שגית,

    איזה יופי של 'הנגשה'.
    דברי הראיון מעוררי השראה ומחממי הלב.

    ישר כח,

    קרן

  29. גלעד חפשי הגיב:

    ל-שגית תודה רבה בעבור : שתי חוויות מדהימות ביום שבת אחת
    היינו ( אישתי ונכדיי ) היום בבקר בהצגה : "חלומות של פח" וחווינו חוויה מדהימה .
    בערב בפגישת חברים (חובבי קולנוע במוצ"ש ) אני מתאר בהתלהבות את חווית ההצגה , וחברתי "לובה " מפסיקה
    אותי ואומרת בעיניים מבריקות שהמחזאית היא הבת שלה . היו לי שתי חוויות מדהימות מהצגה אחת .
    שגית – תודה רבה , והמשיכי להעשיר את חיינו בחוויות נוספות .

  30. פינגבאק: שירלי יובל יאיר | יוצרות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s