מותר לגעת


שלומית איזנשטיין – מנפחת זכוכית

נולדה בשנת 54.  גדלה בפתח-תקווה. אם לשתיים. גרה בחיפה עם בעלה גדי. עוסקת בניפוח זכוכית בסדנאות האומנים בקיבוץ עין-כרמל.

DSC_0224

איך את מגדירה את תחומי העיסוק שלך?
העיסוק שלי מסתכם בניפוח זכוכית. אני רואה בעצמי בעלת מלאכה. אומנית בשורוק. מדי פעם אני גם מעבירה סדנאות בסטודיו שלי.

DSC_0344

מה הייתה הדרך שלך למה שאת היום?
אני מרגישה ששום דבר לא כיוון אותי לניפוח זכוכית. אני מאמינה שהחיים מחכים מעבר לפינה. גדלתי בפתח-תקווה. אבי היה בעל מפעל לקרמיקה, כך שנחשפתי מעט לתחום היצירה. הוא נפטר בגיל צעיר. בהמשך, למדתי עבודה סוציאלית והתחתנתי עם גדי, שהוא מרצה לפיזיקה בטכניון. בשנת 96, היינו בשבתון במינסוטה, ארה"ב. הבנות היו בבית-ספר, ואני הייתי חופשייה לחפש מה לעשות. אני זוכרת שהלכתי לראות תערוכה של דייל צ'יהולי, וברגע אחד החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות. זאת הייתה פעם ראשונה שהתוודעתי לזכוכית אומנותית, שהיא לא כוס או צלחת, הוא באמת פורץ דרך. התחלתי לחפש איפה אפשר ללמוד לנפח זכוכית. מצאתי שבסביבתי הקרובה היו חמשה בתי מלאכה, ואז גיליתי שיש גם בית ספר לניפוח זכוכית באזור מגוריי. מסתבר שבארצות הברית, תחום הזכוכית מאוד מפותח בעיקר ב'מיד-ווסט'. נרשמתי לחוג למבוגרים בקולג' המקומי, וזה הפך ממש לביתי הראשון. למדתי עם בני 18, עזרתי לנקות תנורים, והתחלתי לנפח זכוכית. למדתי שם במשך שלושה סמסטרים.

DSC_0289

לקראת החזרה שלנו לארץ, הצטיידתי בכל האינפורמציה והכלים להקמת סטודיו. זה מאוד נדיר שמישהו שרק סיים ללמוד מקים סטודיו עצמאי, אבל היה לי ברור שאני הולכת להקים מקום משלי, והזמנתי את כל הציוד מראש בארצות הברית.

DSC_0351

DSC_0223

מה הייתה העבודה הראשונה שיצרת?
יש כמה דברים שהבאתי עוד מתקופת הלימודים, אבל אני לא זוכרת מה היה הדבר הראשון שניפחתי. היתרון העצום של הזכוכית הוא שאם היא לא צבעונית, אפשר להתיך אותה מחדש. במקומות גדולים, יש כבשן נפרד לכל צבע, ואז אפשר למחזר גם זכוכית צבעונית.

DSC_0210

איך נראה חלל העבודה שלך? מה את אוהבת בו? מה היית משנה?
הקמתי את הסטודיו שלי בסדנאות האומנים בקיבוץ עין-כרמל לפני 12 שנים.

DSC_0470

המתחם כולו קיים 20 שנה, והוסב מלולים ישנים ע"י נוח להב ז"ל. כיום אשתו ורדה, שהיא קרמיקאית מחוננת, מנהלת את המקום. הסטודיו שלי היה מורכב משלושה חללים שאחסנו חומרי בניין. נוח רצה שאהיה כאן, אז הרסנו וחיברנו את החללים שהיו. היום אני מצטערת שלא צירפנו שטח נוסף. בזמנו זה נראה לי גדול מאוד. בסך הכול, הוא בנוי טוב ומסודר נכון. יש לי כאן כל מה שצריך. זו חלקת אלוהים הקטנה שלי, לא משועבדת לאף אחד. בימים חמים מאוד אני לא עובדת, וכשקר בחוץ תמיד נעים לי פה. אני פחות אוהבת את הרעש של המבער והקומפרסור, אבל אני מעדיפה את הרעש על עבודה עם אוזניות. זה מנתק. הייתי גם שמחה אם היה לי חלל תצוגה. בינתיים, העבודות מונחות על מדפים לאורך קירות הסטודיו.

DSC_0235

מהם מקורות ההשראה שלך?
אני לא רואה בעצמי אמנית. אין לי השראה. בניפוח זכוכית כבר לא ממציאים כלום. למרות שאני לא מתיימרת להכיר את כל הטכניקות בעולם, אני בטוחה שכל דבר שאני עושה, מישהו עשה כבר לפניי. אני מנוייה על מגזינים, יש לי ספרייה ענפה, ויש את האינטרנט. אני אוהבת לדפדף ולקבל רעיונות. אני רק בוחרת שילובי צבעים, מחליטה על צורה וטכניקה, ויוצאת לדרך.

מהו תהליך היצירה שלך? איך נולד פריט או פרויקט חדש?
כמו שאמרתי, צריך לדעת מראש מה הולכים לעשות, כי לכל צורה יש סדרת פעולות שלמה וקבועה. בכלל, סדנאות ניפוח הזכוכית, וספסלי העבודה של בעלי המלאכה נראים אותו הדבר בעולם כולו כבר כ-2500 שנים. יש רק ארבעה מקומות בעולם שמייצרים בהם כלי עבודה לניפוח זכוכית. לאחר שהחלטתי לגבי הצורה והצבעים,

DSC_0216

אני אוספת זכוכית מותכת בקצה הצינור ונושפת בועה ראשונית. אותה אני מקררת מעט ומתחילה לעצב. החומר הבסיסי שלי שקוף. הוא מגיע לטמפרטורה של 1300 מעלות וצמיגות של דבש.

DSC_0186

אני מוסיפה צבעים שמותכים לתוך השקוף ונעטפים על ידו בחימום. בהמשך, אני אוספת עוד זכוכית סביב הצינור, לפחות פעמיים נוספות. ככל שהכלי גדול יותר, אני טובלת ואוספת יותר פעמים.

DSC_0393

כשהזכוכית מתקררת מדי, מכניסים אותה שוב לחמום בתנור שנקרא ה'גלורי הול', מושג ששאול מתחום הפורנוגרפיה. ישנם סוגי צינורות ומוטות שונים שמשמשים אותי בשלבים שונים של התהליך. אני מעצבת ומייצבת את הזכוכית תוך כדי קירור בעזרת בלוקים מעץ, שולחן ברזל, או ניר עיתון ללא דפוס

DSC_0321

כשהוא מקומט ורטוב. כל תהליך העבודה הוא ללא מגע יד אדם. כשסיימתי לעבוד על צד אחד, אני מתחברת עם חתיכת זכוכית נוספת מהצד השני. ברגע שיש לי אחיזה בתחתית, נוצר לי פתח, ואני עוברת לעבוד עליו.בסוף תהליך העיצוב, נכנסת העבודה לתנור הרפיה למשך יממה בערך, שם היא מתקררת באופן הדרגתי כדי למנוע שבירה. כשאני מוציאה עבודות מתנור ההרפיה, הן תמיד נראות שונות. הזכוכית נראית אחרת כשהיא קרה. גם הצבעים משתנים. כל תהליך העבודה הוא מאוד מהיר ודורש רמת ריכוז גבוהה ביותר וכוח פיזי לא מבוטל. גדי, שהוא פיזיקאי, אומר שאני בעצם עוסקת בפיזיקה בלי להבין את זה.

DSC_0342

DSC_0434

איך נראה יום בחייך?
בדיוק איך שהייתי רוצה שהוא יראה. אין לי יותר מדי מחויבויות. אני מגיעה לסטודיו כשאני רוצה, לפני או אחרי פילאטיס, הליכה, קניות. כמו שאמרתי, כשחם מאוד אי אפשר לעבוד כאן. ברוב שאר הימים אני עובדת. כל שבת ראשונה בחודש סדנאות האומנים פתוחות לקהל, וגם אני פה.

על מה את עובדת כרגע?
אני משתתפת בתערוכה שתפתח בקרוב בקיבוץ גן שמואל, בנושא פרחים. מה שאני עושה זה פרשנות שלי לצמיחה, לא בהכרח פרח אחד לאחד.

DSC_0309

עשיתי לאחרונה המון סדנאות ב'גרופאון'. זה היה קצת עמוס ומלחיץ, ולא מאוד משתלם כספית, אבל זה נתן לי ביטחון והעשיר אותי מבחינה מקצועית. בזכות זה, לקחתי על עצמי פרויקט גדול במלון בנחשולים. כרגע אני מציגה ומוכרת את העבודות שלי בחנות "גילדה" בירושלים, וממשיכה מדי פעם עם הסדנאות. בסוף החודש, לדוגמא, מגיע אלי זוג שחוגג יום נישואין. הם באים לשלוש שעות, עוברים חוויה מיוחדת, ויוצאים עם יצירות שנפחו בעצמם.

DSC_0231

איזה מקום תופס העיסוק היצירתי בחייך, מה את מקבלת ממנו?
מקום עיקרי לגמרי. זה נותן לי סיפוק אדיר. אני כל כך אוהבת את המגע של הזכוכית. אנשים נרתעים לפעמים מלגעת בזכוכית, חוששים לשבור, אבל לא קורה דבר מנגיעה. השתתפתי פעם בתערוכה בנושא צעצועים, ועשיתי עבודה שדומה למשחק טבעות השחלה. זה נראה ממש כמו צעצוע רך. הילדים רצו לגעת בזה, והאמהות נחרדו.

DSC_0320

איזה עבודות שלך את אוהבת במיוחד או גאה בהן במיוחד?
הייתה לי עבודה אבסטרקטית של שני גופים, אחד שחור ואחד לבן, שהזכירו זוג בתנוחה אינטימית. לא זכור לי שראיתי משהו כזה לפני כן. אני בעיקר אוהבת להתנסות בטכניקות חדשות ולהצליח. זה נותן לי סיפוק.

איך משפיע המקום שבו את חייה על היצירה שלך, ואת עליו?
ישנה כאן קשת רחבה של אומנים, כשרובם גרעין ותיק וקבוע, וחלקם מתחלפים. יש המון פרגון ועזרה, אפילו בין אומנים מאותו התחום. היחסים נהדרים, אין תחרות וזה פשוט כיף.

אילו קשיים את חווה או חווית בתהליך היצירה שלך או בדרך שעשית עד היום?
אני לא חושבת או מדברת במונחים של קושי. יותר במונחים של אתגר. האתגר המרכזי פה הוא האתגר הפיזי. בקיץ האחרון, למשל, למדתי טכניקות חדשות שאוכל ליישם כשיהיה לי כבר קשה מדי. בסך הכול, אני אוטודידקטית. קיבלתי בסיס בארצות הברית, ואני משתלמת ולומדת בעולם. אני ממשיכה להשתפר כל הזמן ורחוקה מתוצאות אופטימאליות. אני בהחלט משלמת מחיר על העובדה שאני עובדת לבד. רוב מנפחי הזכוכית עובדים בזוגות, אומן ושוליה. פיתחתי כמה טכניקות כדי להצליח בתהליכים שדורשים ארבע ידיים. וזה כיף גדול מבחינתי, להצליח להגיע לתוצאות טובות לבדי.

DSC_0280

אילו שיתופי פעולה מעניינים היו לך במהלך הקריירה?
האדם היחיד שנכנס אלי לעבוד אתי בסטודיו הוא חבר אמריקאי שלי בשם ג'ו. הוא רב הקהילה שלו במסצ'וסטס, ומאוד אוהב את הארץ. מדי פעם הוא מגיע לכמה חודשים בארץ, ובחלק מהזמן מתארח אצלנו בבית ובא לעבוד אתי. מעבר לזה, ישנם כאן, בסדנאות האומנים, בעלי מקצוע שאני נעזרת בהם לפעמים כמו – אלון אוחיון נפח הברזל ודורון פדות שעובד עם עץ.

איזה יוצרות אחרות את מעריכה?
יש שתי קרמיקאיות שאני מאוד אוהבת את העבודה שלהן. הראשונה זו מרסל קליין מכוכב יאיר, והשנייה – אתל פיסרף. אצל מרסל העבודות יותר רכות ועגולות, ואצל אתל הן גיאומטריות יותר. אני גם מאוד מעריכה את העבודה של רותי שניצר בפיסול בנייר.

אם לא היית עוסקת בעיסוקך הנוכחי, מה היית?
יתכן שהייתי נשארת עובדת סוציאלית. ויכול להיות שהחיים היו לוקחים אותי לעבוד עם חיות. משהו טיפולי, או גן חיות.

אם יכולת לבחור לך לקוח או קונה, אפילו דמיוני או מהעבר, במי היית בוחרת?
אולי אבא שלי. הוא נפטר שנים רבות לפני שגיליתי את הזכוכית. הייתי אז בת 24.

מהם הכיוונים והשאיפות לעתיד?
להיות בריאה. לעבוד כמה שיותר ולא לצאת לפנסיה. אני מאמינה שבפנסיה מחלות נדבקות אליך, ורק מקווה להיות בריאה ולהמשיך לעבוד.

DSC_0465

איזה המלצות היית נותנת ליוצרות מתחילות?
רק סבלנות. אף פעם לא מפסיקים ללמוד.

מה המוטו שלך?
אין לי משהו מבריק להגיד כרגע. לבנות שלי אמרתי – אל תתחתנו מוקדם, והתחתנו מוקדם. אולי לא כדאי שאצהיר על מוטו.

איזה עצה תוכלי לתת לקוראים שלנו מניסיונך האישי?
לא לפחד מזכוכית. אפשר לעשות אתה הכול, גם לשים במדיח.

DSC_0312

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, כתבות, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על מותר לגעת

  1. מיכל הגיב:

    מקסים מקסים מקסים….איך את מצליחה בחום הזה לעבוד בחום??? הייתי במתחם האומנים בעין כרמל כמה פעמים…אף פעם לא ראיתי אותך……???????

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s