מי מסתתר מאחורי המסכה?


יהודית גרינשפן – עיצוב בתיאטרון

נולדה בפולין כיהודית מוצ'ניק בשנת 1933. גדלה בתל-אביב.  חיה ועובדת בתל-אביב. מעצבת בתיאטרון, מסיכות ואביזרים.

איך את מגדירה את תחומי העיסוק שלך?
עיצוב בתיאטרון, עם התמחות מיוחדת בנושא אביזרים ומסכות. אני בפירוש לא בובנאית, אלא אשת תיאטרון שעושה עיצובים שלמים וגם בובות. בנוסף לעיצוב ויצירת האביזרים, אני גם מופיעה ומרצה על הנושא ומלמדת אותו בסמינר הקיבוצים.

DSC_0002

מה הייתה הדרך שלך למה שאת היום?
עליתי מפולין לארץ בגיל שנתיים וחצי, כך שהזיכרונות הראשונים שלי הם כילדת שכונות בשכונת מונטיפיורי בתל-אביב, עוד כשהיא נחשבה מחוץ לתל-אביב. שטותניקית. תמיד סרגתי, רקמתי, עשיתי עבודות יד. מאוד חרוצה. הייתי, כמו כל הילדים באותה תקופה, בתנועת הנוער. השאיפה היחידה שלי בחיים הייתה לצאת להגשמה בקיבוץ. מעבר לזה לא היו לי שום מטרות. לא ידעתי מה אני רוצה להיות ולא תכננתי. החיים הסבירו לי פנים. הגעתי לקיבוץ סאסא ועבדתי ברפת. רציתי להוכיח שנשים יכולות לעשות עבודה של גברים.

DSC_0090

בתקופה הזו כבר הייתי נשואה, אבל בעלי, שבא מבית עשיר ומפנק, לא החזיק מעמד בקיבוץ ועזב. בגיל 23 עזבתי גם אני והצטרפתי אליו בתל-אביב. השלמתי את לימודי התיכון, ונרשמתי לסמינר הקיבוצים כדי לרכוש מקצוע ולהיות גננת. בסופו של דבר, מעולם לא עבדתי כגננת. אחרי סיום הלימודים ילדתי את שני ילדיי ונשארתי בבית לגדל אותם. בשנת 55 עברנו לדירה שאני חיה בה עד היום, ב'פופיק' של תל-אביב. לעבודה בתיאטרון הגעתי לגמרי במקרה, כשהייתי אימא לילדה אחת קטנה ומשעממת. ילדה טובה מהסוג שנשאר איפה ששמים אותה. חברתי, הגר עמרני, עשתה עבודה לקאמרי ולא היה לה איפה לעבוד. הצעתי לה לעבוד אצלי בדירה, הצטרפתי לעבודה מפאת השעמום שלי וככה נשאבתי לזה. את רוב העבודה למדתי בעצמי, תוך-כדי, אבל היו גם שתי השתלמויות מקצועיות מעניינות בחו"ל. הראשונה הייתה בת 3 חודשים, עם מלגה של קרן תרבות ישראל, ב"רויאל שייקספיר קומפני" בסטרטפורד, אנגליה. שם למדתי באמת מה זו ראיה בימתית. הבנתי שאביזרי במה, אפילו אם הקהל לא רואה אותם כמעט, חשוב שיהיו אמינים ומפורטים כדי להקל על השחקן את הכניסה לתפקיד. ההיפך הגמור מתיאטרון חלטוריסטי. בחודשים שעבדתי אתם הבנתי שאני עובדת נכון. ראיתי באותה נסיעה עשרות הצגות, וזה היה השיעור הטוב ביותר. ההשתלמות השנייה שלי הייתה אצל גדול עושי המסכות בעור באיטליה – דונטו סרטורי. למדתי שם המון על מסכות מעור, והוספתי ידע על קומדיה דל-ארטה האהובות עלי.

DSC_0077

מה הייתה העבודה הראשונה שיצרת?
העבודה הראשונה שעשיתי עם הגר עמרני – זו הייתה עבודה של הלבשת תפאורה ל"רוזנים ואביונים" בבימויו של שמואל בונים ב-1960 בקאמרי. מעצב התפאורה היה אריה נבון. היו שם ספסלים, כדים ענקיים מעיסת נייר.

איך נראה חלל העבודה שלך? מה את אוהבת בו? מה היית משנה?
אני עובדת בבית, וחייה בתוך העבודה שלי. זו הממלכה שלי. עם השנים, השטח הולך וקטן כי כל הדברים שעשיתי סביבי. היה לי נוח אם היה לי יותר מרחב. יש לי עבודות בכל מקום, חומרים בחדר השינה, ראשי גבס במרפסת. בלגאן גדול. בכל אופן, לא הייתי משנה את המיקום שלי. מאוד נוח לי כאן.

DSC_0105

DSC_0006

DSC_0028

?מהם מקורות ההשראה שלך
את ההשראה לפרויקט מסוים אני מחפשת אחרי שאני קוראת את הטקסט ונפגשת עם הבמאי להבנת הקונספט. את מרבית העבודות שלי עשיתי לפני עידן האינטרנט, כך שמציאת השראה הייתה כרוכה בהמון התרוצצויות, חיפושים, שאלות, בדיקות, הרבה מחשבה ודמיון. היו גם עבודות שעשיתי כ'אומנות לשמה', לא למחזה או מופע מחול ספציפי. הכול התחיל כשיעקב אגמון, שהיה באותה תקופה מנכ"ל פסטיבל עכו, פגש אותי במקרה בסוזן דלל כשעבדתי עם להקת ענבל. הוא הציע שאבוא לפגישה עם נציגי הפסטיבל, ואביא מסיכות שעשיתי. הם רצו שאכין תערוכה שתוצג בפסטיבל. בניתי תערוכה שהציגה עבודות שלי בצורה סטטית, אבל גם החיתה אותן, כי קשה להציג מסיכות על קיר. בהמשך, התערוכה זכתה להצלחה גדולה ונדדה בארץ במסגרת "אומנות לעם". במקרים כאלה, של אומנות נטו, ההשראה חופשית יותר. אין אילוצים והגדרות של טקסט או במאי. הכול בידיים שלי. ויש גם דברים שקורים לגמרי במקרה. צריך רק להיות ערניים ולקלוט. לדוגמא, הוזמתי להשתתף בתערוכה לרגל 250 שנה למוצרט. היה לי כינור, והחלטתי להכין בגד תקופתי מתנפנף שמתאים לגנדרנות של מוצרט, מעיסת נייר מהתווים של 'קונצ'רטו לכינור'. כשהיצירה כבר עמדה בתערוכה, ראיתי פתאום שהבגד והכינור ביחד יצרו צללית של מוצרט.

DSC_0123

DSC_0100

מהו תהליך היצירה שלך? איך נולד פריט או פרויקט חדש?
עבודה חדשה מתחילה לרוב בקריאת הטקסט ופגישה עם הבמאי. אחרי שמגבשים ביחד את הקונספט, אני מתחילה בתכנון שלי. יש הבדל בין עבודות שבהן אני מכינה מסיכות בלבד, לבין הפקות שבהן אני עושה עיצוב כולל של מסיכות, אביזרים ותפאורה. אני עוסקת בעיצוב תפאורה בעיקר במופעי מחול, כשיש תפיסת חלל מסוימת. אני בוחרת את צבע המסך, ויוצרת את האלמנט המרכזי במידה ויש כזה, כמו למשל – הקלחת הענקית ב"שוליית הקוסם". מופעים נוספים שעשיתי להם עיצוב כולל היו לדוגמא – "אהבת שבע הבובות", "קרנבל החיות", "הקץ של העץ". בעבודות כאלה אני נעזרת בנגרים, בתופרות ובעלי מקצוע שונים. לגבי העבודה על המסכות והאביזרים אצלי בבית, לאחר שהרעיון כבר קיים ואני יודעת איך תיראה המסכה, אני מזמינה את השחקן להורדת תבנית פנים עם תחבושות גבס. המסכה צריכה להתאים באופן מושלם כדי

DSC_0009

להיראות טוב ולא לזוז בזמן ההופעה. מספיק שתהיה תזוזה של כמה מילימטרים, והשחקן לא יראה כלום. כשיש לי ביד את התבנית המדויקת, אני מתחילה לפסל עליה בחמר או פלסטלינה. השלב הזה יכול להימשך גם שבועות, אני ממשיכה לפסל עד שאני שלמה עם הדמות והיא בדיוק מה שאני רוצה לראות על הבמה. כשהגעתי לנקודה הזו, אני יוצרת את המסכה – מעיסת נייר שכבות בד, או מלטקס. את הלטקס אני פחות אוהבת. הוא אומנם גמיש יותר ומאפשר ביטוי רגש מדויק יותר, אבל הוא לא שורד טוב. כמו גומיות, הוא מתייבש ונשבר, או נמס ונהרס. בעיסת ניר (או רצועות בד), מדובר בחומר שמבוסס על תאית, אני מדביקה שכבות שכבות, ואז צובעת ועושה התאמות אחרונות. העבודות שלי מחזיקות עשרות שנים. עם קרנבל החיות, למשל, כבר מופיעים משנת 85!

DSC_0126

איך נראה יום בחייך?
היום אני כבר חיה בנחת. עד לפני כמה שנים, בתקופה העמוסה יותר של חיי, לא היה לי יום ולא לילה. הייתי קמה בשש בבוקר ומתחילה לרוץ. דרום תל-אביב, חנויות, שווקים, מתיאטרון לתיאטרון. פגישות, חיפוש חומרים. זכורה לי אפילו פעם שהלכתי למכון הפתולוגי באבו-כביר כדי לעשות מחקר לעבודה עם חנוך לוין על אדם ששפכו עליו חומצה. בלילה, כשכבר אי אפשר ללכת לשום מקום, הייתי עובדת על המסכות בבית. לא הייתה שגרה. עשיתי מה שהייתי צריכה לעשות, בצורה הפדנטית ביותר, לא כדי לעשות וי על עוד עבודה.

DSC_0013

על מה את עובדת כרגע?
בימים אלה אני ממשיכה להריץ מופע עם דוד דביר – "מסכיות" (משחק מילים על מסיכות וחיות). אנחנו עושים את זה כבר המון זמן, ומאוד נהנים. אני מסבירה, ודוד רוקד בתוך העבודות שלי. יש פידבקים מצוינים. זה ממש שלאגר. יש לי גם הרצאה נודדת בשם "אביזרים ומסכות בתיאטרון", שקיבלתי עליה את פרס "הצילינדר הנודד" של "אומנות לעם". בנוסף לזה, אני מלמדת בסמינר הקיבוצים פעם בשבוע, ועושה עבודות קטנות, בעיקר מסכות, קומדיה דל-ארטה. הפסקתי עם ההפקות הגדולות.

DSC_0069

איזה מקום תופס העיסוק היצירתי בחייך, מה את מקבלת ממנו?
זה כל חיי. התחתנתי עם העבודה אחרי שהתגרשתי מבעלי. והיום אני חיה בעבודה. למזלי הגדול, זכיתי להתפרנס ממה שאני אוהבת לעשות.

DSC_0067

איזה עבודות שלך את אוהבת במיוחד או גאה בהן במיוחד?
אני גאה באופן כללי בעבודה שלי. אני גאה מאוד בדברים שעשיתי עם חנוך לוין ועם רמי באר. לשמחתי גם זכיתי בהערכה רבה על העבודות שלי. זכור לי מקרה אחד, כשעבדתי על "שלישיית פנטומימה" עם שייקה אופיר ויורם בוקר. כל אחד מהם, על פי המקום שלמד בו, פיתח גישה למסכות. יורם אהב אותן מאוד, ושייקה חשב שהן מסתירות את המימיקה ואין בהן צורך. סוכם שעד ההפסקה יהיו רק עם מסיכות ואז יסירו אותן. עם השנים, גיליתי שמתאהבים במסכות, וזה מה שקרה עם שייקה. מאוחר יותר, כשהופיע ב"מלך מתיא הראשון", החמיא לי במסיבת הפרמיירה והביע את ההערכה שלו לעבודה שלי. אני גם גאה בבובות שעשיתי לטלוויזיה הלימודית, ל"פרפר נחמד", צ'ומפי, אינשם, ועבודות נוספות בטלוויזיה. אפילו זכיתי שיופיעו על בולים במהדורה מיוחדת של הדואר.

DSC_0022

איך משפיע המקום שבו את חייה על היצירה שלך, ואת עליו?
העובדה שאני גרה במרכז תל-אביב וקרובה לכל מרכזי התרבות היא רק בונוס של נוחיות עבורי. אני בסך הכול ילדת שכונות שהחיים הובילו אותה מעבר לציפיות. בעיני, מה שמשמעותי זה לא איפה אתה גר, או אם אתה כפרי או עירוני, אלא כל מרכיבי היצירה האחרים.

אילו קשיים את חווה או חווית בתהליך היצירה שלך או בדרך שעשית עד היום?
אני אחת שלא נבהלת מקושי. אני מתמודדת עם הכול. כמו למשל למצוא את החומרים הנכונים.

אילו שיתופי פעולה מעניינים היו לך במהלך הקריירה?
העבודה שלי כולה מבוססת על שיתופי פעולה. היו הפקות שעבדתי בהן עם מעצבים אחרים, ואני עדיין אוהבת לשתף  פעולה עם מעצבים שאני מעריכה.

איזה יוצרות אחרות את מעריכה?
אני מעריכה מאוד את דבורה ברטונוב ז"ל, רקדנית וכוריאוגרפית, דניאלה מיכאלי, מעצבת תנועה וכוריאוגרפיה ומיכל בת-אדם, שהיא במאית ושחקנית. אני חייבת לציין גם את ג'ים הנסון, למרות שאינו אישה, יוצר החבובות האגדי. הוא נתן לי המון השראה.

אם לא היית עוסקת בעיסוקך הנוכחי, מה היית?
לא יודעת. אולי הייתי נשארת בקיבוץ, או עקרת בית. אני מאמינה שהכול תלוי במזל. אני מאושרת ואוהבת לעבוד. כשהייתי עקרת בית, השיש אף פעם לא חייך אלי בחזרה, רק המשיך להתלכלך. מאז אני לא אוהבת את המטבח, למרות שאני יכולה להיות מאוד יצירתית גם באוכל.

DSC_0130

אם יכולת לבחור לך לקוח או קונה, אפילו דמיוני או מהעבר, במי היית בוחרת?
עבדתי עם כל מי שרציתי. מימשתי מעל ומעבר למה שתכננתי. עם חנוך לוין למשל, זו חווית חיים. תמיד הטיל עלי משימות בלתי אפשריות בעליל. גם עם רמי באר היה לי מרתק לעבוד. הייתי חלק בלתי נפרד מהיצירה.

מהם הכיוונים והשאיפות לעתיד?
להמשיך ללמד. לא תיארתי לעצמי שזה כזה כיף. להעביר ידע שצברתי במו ידי לאחרים.

איזה המלצות היית נותנת ליוצרות מתחילות?
קשה לי לתת המלצות. אולי פשוט לקבל את העובדה שכשאתה יוצר, כולך בתוך העניין. שום דבר אחר לא מעניין.

מה המוטו שלך?
הכול מקרי בחיים. אבל בלי חריצות וכישרון, המקריות לא תעזור.

DSC_0011

איזה עצה תוכלי לתת לקוראים שלנו מניסיונך האישי?
העצה שלי מופנית לנשים המתלבטות אם להתגרש. אני נגד גירושין, אבל אם את מרגישה שמדכאים אותך, לא נותנים לך מקום, כמו אפס מאופס – קומי ולכי. נכון, אפשר להישאר על הרצפה, אבל אפשר גם, כמו כדור שקופץ, לעלות חזרה למעלה. אחרי הגירושים שלי גיליתי מה אני שווה. הפכתי מעקרת בית מדוכאת ל-יהודית גרינשפן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, כתבות, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על מי מסתתר מאחורי המסכה?

  1. שגית הגיב:

    יהודית – מעוררת השראה בדרכך המקצועית המרשימה ובפשטות הליכותייך. גליה וסיגל- אתן ממשיכות להפתיע ולגוון בבחירות שלכן. תענוג

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s