שכבות שכבות של סבלנות, ידע, דיוק וכישרון


איריס מורג – ציור על פורצלן

נולדה בחדרה בשנת 1957. חיה ברמות השבים עם בעלה גבי. אם לארבעה. עובדת ומלמדת ציור על פורצלן בסטודיו בהוד השרון.

איך את מגדירה את תחומי העיסוק שלך?
התחום שלי מוכר כציור על פורצלן, שזה בעצם לא קרמיקה, אלא ציור מעל הגלזורה, על כלים מוכנים. אני מציירת, מלמדת ומציגה את עבודותיי בתערוכות שונות.

2010_Iris_morag-2

מה הייתה הדרך שלך למה שאת היום?
גדלתי בשכונת בלינסון בפתח-תקווה, במשפחה של חמישה ילדים. לאמא שלי יש ידיים נפלאות וכשרון ציור יוצא דופן. אני תמיד קשקשתי, בעיקר במחברות, אבל הייתי עסוקה יותר בטיולים. מעולם לא למדתי אומנות או ציור. בצבא הייתי בבית ספר שדה באילת, ומאוחר יותר עשיתי תואר ראשון בגיאוגרפיה באוניברסיטת תל-אביב. שם גם פגשתי את גבי, בעלי. התכנון שלי היה לעשות תואר שני בגיאוגרפיה באוסטרליה, אבל באותו זמן הציעו לנו עבודה ביטחונית בברזיל. גרנו בסן פאולו, שם נולדה בתי הבכורה. לאחר מכן, חזרנו לארץ, נולד לנו בן שני, ושבנו לברזיל לאותה עבודה ביטחונית. ואז, לגמרי במקרה, כשחיפשתי חוגים בעיתון המקומי, ראיתי מודעה לשיעור ציור על פורצלן. תמיד מאוד אהבתי כלים, ואני זוכרת שנכנסתי לבית שכולו סטודיו, מלא בכלים מצוירים בסגנון איטלקי, כמו מוזיאון. כשהתפעלתי ושאלתי מי צייר את כל זה, המורה ענתה לי – "התלמידות. וגם את יכולה." הייתי בערך בת 27, ציירתי שם שנתיים, וחבל לי שלא התחלתי עם זה קודם. כשחזרנו לארץ אחרי 6 שנים, התחלתי לצייר על כלים ולמכור בנחלת בנימין. הבנתי שיש לי משהו די נדיר בידיים, אבל הטכניקה מאוד ארוכה ומסובכת, מה שמאוד מקשה על הפרנסה. לא משתלם להשקיע כל כך הרבה עבודה כשאין תמורה מספקת. החלטתי לפתוח סטודיו שבו אוכל גם ללמד. היה לי חבר שאמר לי – כל מה שקנית את יכולה למכור, וזה כולל כמובן גם את הידע.

DSC_0296

מה הייתה העבודה הראשונה שיצרת?
לעבודה הראשונה אין משמעות בציור על פורצלן. המתודה אומרת שהכלים הראשונים הם כלים שהמורה, האומן, מצייר עבורך. את מקבלת כלי עם סקיצה ביד חופשית ומסתמכת על היד הגרפית של המורה. התלמיד בוחר את הצבעים וממלא את הסקיצה.

איך נראה חלל העבודה שלך? מה את אוהבת בו? מה היית משנה?
אני חולקת סטודיו עם גבי, בעלי. הסטודיו הראשון שלנו היה בכפר מל"ל, בחלל של 150 מטרים. היו לי שם מדפים מלאים ביותר מ-400 סוגי כלים. היום אנחנו שוכרים בית בהוד השרון וכל חדריו, כולל החצר, מוקדשים לקרמיקה ולציור על כלים.

DSC_0025

המקום הזה מאוד משמעותי עבורי, במיוחד שולחן האוכל שסביבו התלמידות ואני עושות הפסקות קפה עם העוגות שאני אופה עבורן. בנוסף לזה, יש חדר שמוקדש לשיעורים וחדר "מלוכלך", שבו גבי יוצר את הכלים. הקירות מלאים במדפים וארונות עם כלים, מצוירים וחלקים, שלי ושל התלמידות. מה שחסר לי בסטודיו זו פינת עבודה אישית שלי. אני לא אוהבת לעבוד כשיש סביבי אנשים מפני שמלחיץ אותי כששואלים אותי שאלות תוך כדי עבודה. לכן, אני עובדת בימים שאין שיעור, וכשאני מסיימת, אני מקפלת את העבודה ומסתירה הכול.

DSC_0037

מהם מקורות ההשראה שלך?
ההיסטוריה של הקרמיקה. אני אוהבת מאוד קרמיקה צרפתית עתיקה. גם ארכיטקטורה נותנת לי השראה. כשאני מטיילת בחו"ל, אני מצלמת מבנים ולא טבע. אני אוהבת לשאוב השראה מאלמנטים שונים, חלונות, סורגים. הכיוון שלי הוא יותר גיאומטרי. למרות שאני גם לומדת ציור ריאליסטי כרגע, אני לא מתחברת לציור ריאליסטי על כלים. יש אומנים שמציירים דמויות או חיות על פורצלן, אבל אלי זה לא מדבר.

irismorag_eskin_2013_2

מהו תהליך היצירה שלך? איך נולד פריט או פרויקט חדש?
קורה שיש לי רעיון ואני מחפשת לו כלי מתאים, ויש מקרים שיש לי כלי שממנו מגיע הרעיון. בשלב הראשון, עושים סקיצה עם עפרון. מחלקים את הכלי לחלקים שווים ומתכננים את הדוגמא החזרתית.

DSC_0202

DSC_0015

על העיפרון עוברים עם ציפורן וצבע, ומומלץ לשרוף את זה בתנור כדי לקבע את הסקיצה. בהמשך, צובעים שכבות שכבות, וביניהן הכלי עובר שריפה בתנור. יש כלים שעוברים אפילו חמש שריפות. חייבים לעבוד בצורה כזו כדי שהשכבות לא יהיו עבות מדי. אחרת, הצבע לא יישרף כמו שצריך ועלול להתקלף. בציור בשכבות השונות מוסיפים הצללות ועומק, עיטורים בזהב, ואפילו שריפה נוספת רק לצורך תיקוני הזהב.  זה התהליך. התנור משמש מתווך בציור. כששולטים בטכניקה, יש מקום לביטוי אישי, אבל עדיין, הטכניקה מאוד משמעותית בתחום הזה.

DSC_0249

איך נראה יום בחייך?
אני מלמדת בסטודיו שלושה ימים בשבוע. כך בעצם אני מתפרנסת. השיעורים מתחילים בתשע וחצי, ואני מגיעה קודם כדי לסדר מה שלא הספקתי יום קודם. בשאר הזמן אני עובדת כאן בשקט שלי, בשעות שמתאפשרות לי. הילדים שלי כבר גדולים, אבל הבן הקטן שלי בן 16, כך שנדרשת גם הנוכחות שלי בבית. קורה שאני מגיעה לסטודיו גם בסופי שבוע. תלוי בתוכניות שלנו ובעבודות של גבי, שבנוסף לקרמיקה גם מלמד בפנימייה של חינוך מיוחד.

על מה את עובדת כרגע?
כרגע אני מכינה כמה עבודות לתערוכה שתפתח בקרוב במוזיאון רמת-גן. נושא התערוכה הוא – כחול לבן עכשיו. אנחנו נציג אוסף של בקבוקי בית מרקחת מצוירים בכחול לבן. לא מזמן השתתפתי בביאנאלה לקרמיקה במוזיאון ארץ ישראל. הנושא היה – החומר זוכר, והכנתי אוסף של כפתורי פורצלן מצוירים.

DSC_0185

kera_s_19

DSC_0312

איזה מקום תופס העיסוק היצירתי בחייך, מה את מקבלת ממנו?
מקום גדול מדי. עד לפני 3 שנים זה היה הדבר הכי חשוב בחיים שלי, עד כדי כך שאם הייתי זוכה בלוטו, זה הדבר היחיד שהייתי רוצה להמשיך לעשות. לפני כמה שנים כתבתי תזה בתולדות האמנות במסגרת תואר שני באוניברסיטת תל-אביב. תכננתי לכתוב על כלים סלאביים וזה לא הסתדר, ויצא שכתבתי על בתי-עם בישובים הייקים. במסגרת העבודה על התזה נכנסתי עמוק לעולם הייקים ולתיעוד של המושב שבו אני גרה. זה קצת מבלבל, מה אני אוהבת יותר, פורצלן או ייקים?  מאוד מעניין אותי לבדוק איפה התחיל הציור מעל הגלזורה. הרבה חושבים שזה בסין, אבל זה בעצם התחיל בעיראק במאה ה-9, ומשם עבר למצרים ולספרד.

איזה עבודות שלך את אוהבת במיוחד או גאה בהן במיוחד?
אני לא גאה בשום דבר. אני אפילו שוכחת לחתום על עבודות שלי. אני כן חושבת שאני בעלת ידע רב, ויש עבודות שאני אוהבת, כמו למשל את הצלחת הירוקה שציירתי אחרי תקופה ארוכה שלא ציירתי כשאחי נהרג. אני גם אוהבת מאוד את הרעיון של הכפתורים שעשיתי לביאנאלה לקרמיקה.

DSC_0207

איך משפיע המקום שבו את חייה על היצירה שלך, ואת עליו?
למקום הספציפי שאני עובדת בו אין שום השפעה. זו עבודה של חדר. באופן כללי, יש קשר חזק בין סגנון העבודה של האמנים לתרבות או לארץ שבה הם פועלים. בישראל, לצערי, אין עדיין הסטוריה או סגנון אופייני בציור על פורצלן. אני מקווה שיהיה כזה בעתיד.

אילו קשיים את חווה או חווית בתהליך היצירה שלך או בדרך שעשית עד היום?

הקושי העיקרי בעיסוק שלי הוא העובדה שאין בו הכרה. כשחזרתי מברזיל פניתי לעמותת 'יוצרים בישראל' כדי להירשם שם, והם אמרו לי שלא מקבלים אותי לשורותיהם מפני שהתחום אינו מוכר. אין גם אף בית ספר גבוה לאומנות בארץ שמלמד ציור על פורצלן.לכן, משנת 95 אני במעין מסע למען ההכרה בציור על פורצלן כאומנות. יש לי המון ידע שאין לו תמורה מספקת. אני משתדלת להפיץ את הידע הזה ולהפיק תערוכות, אפילו אם זה בעצמי ללא גב של אגודה כלשהי. מלחמת הקיום של אומנים כמוני היא בעצם להצליח להשתתף בתערוכות, להציג את העבודות כדי להיות מוערכים, ועל ידי כך, להיות מסוגלים לקבל תמורה הוגנת על היצירות. יש כאן קוד שצריך לפצח, לדעת איך להתקבל, איך להציג, איך לקבל הערכה. קשה לי עם המנגנון הזה, אבל אני גם רוצה להיות חלק ממנו.

אילו שיתופי פעולה מעניינים היו לך במהלך הקריירה?
שיתוף הפעולה היחיד שלי הוא עם גבי, בעלי. הוא יוצר את רוב הכלים שאני מציירת עליהם. היו תקופות שהבאתי כלים ממקומות שונים בעולם, אבל היום אני קונה בחו"ל רק אם זה משהו מיוחד. אני יודעת שגבי תמיד יכול לעשות לי את הכלים היפים ביותר. אין תחליף לעבודות המדהימות שהוא עושה. הוא גם מצייר, מצלם ומפסל בחסד, אבל היום אין לו זמן והוא מתמקד רק בקרמיקה.

DSC_0125
מעבר לזה, ישנם שיתופי פעולה מקצועיים בתערוכות ונסיעות משותפות. כמעט כל ציירי הפורצלן בעולם מאוגדים היום דרך הפייסבוק. זה שינה את פני התחום לגמרי. הקשרים שלי הם בעיקר בברזיל. מאז שחזרנו ארצה, אני נוסעת לריו-דה-ז'נרו כל שנה ומתארחת אצל אומן בשם אוליסס, שהוא גם מנטור וגם חבר. הוא בפירוש אחד האומנים הגאונים בעולם. כשאני שם, אני עובדת ולומדת בצורה מאוד אינטנסיבית ומעשירה. תמיד יש מה ללמוד. ב-2010 הפקתי תערוכה בינלאומית, עם 30 אומנים מברזיל ומכסיקו, במוזיאון העתיקות ביפו. מרוב שהייתי עסוקה בארגון התערוכה, לא הספקתי לסיים את הכד שעבדתי עליו, ובסופו של דבר הצגתי אותו לא גמור. התערוכה הייתה הצלחה אדירה.

irismorag_eskin_2013_1

איזה יוצרות אחרות את מעריכה?
אני מעריכה מאוד את הציירת כלנית קמין שאצלה אני לומדת ציור ריאליסטי. אוהבת מאוד את העבודות של יעל ארליכמן, פסלת מרמת השרון, ואורנה בן-עמי יוצרת בברזל, מדהימה.

אם לא היית עוסקת בעיסוקך הנוכחי, מה היית?
הייתי כנראה חוקרת את תחום התיישבות הייקים. הם מרתקים אותי, למרות שאני דור שמיני בארץ. מחקר מושך אותי באופן כללי. אני נהנית מזה.

אם יכולת לבחור לך לקוח או קונה, אפילו דמיוני או מהעבר, במי היית בוחרת?
אני לא יודעת. עבודות מוזמנות מסרסות אותי. כשאני עובדת עם עצמי, ללא דרישות, אני הכי פורייה. הייתי שמחה אם היו קונים את הכפתורים שלי, כמו אלו שהצגתי בביאנלה. הם נורא יפים, ואני מוכנה לעשות עוד ועוד מהם. דווקא מזה, בניגוד לכלים הגדולים, אין לי בעיה שיזמינו ממני.

DSC_0237

מהם הכיוונים והשאיפות לעתיד?
הייתי שמחה ללמד בבית ספר גבוה לאמנות. זו גם אחת הסיבות שהחלטתי לעשות תואר שני בתולדות האומנות. כדי שיהיה לי קל יותר להעביר את הידע שלי.  הייתי גם רוצה להגיע לשלב שבו יפנו ספציפית אליי ויבקשו ממני להשתתף בתערוכה, מתוך הכרה, ולא כמו שקורה בדרך-כלל, שיוצא קול-קורא לתערוכה, ואני מגישה בקשה להתקבל ולהציג.

2010_Iris_morag-0005-Hi

איזה המלצות היית נותנת ליוצרות מתחילות?
הייתי ממליצה ללכת עם מה שאוהבים, להקשיב לעצמכם ולהיות סבלניים. תמיד להמשיך ללמוד ולהתפתח. לא להסתפק רק בטכניקה, להגיע גם לביטוי האישי.

מה המוטו שלך?
יש אמירה שאני מאוד מאמינה בה, והייתי ממליצה גם לקוראים לאמץ אותה – לא לחכות. כדאי לכל אחד למצוא איזשהו תחום אומנותי שמדבר אליו, להיחשף לאומנויות שונות ולהיתפס למה שעושה לך טוב. לא לחכות עם זה לפנסיה. יצירה זה דבר פנטסטי. זה מרפה את המוח ונותן לך משהו מבפנים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, כתבות, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על שכבות שכבות של סבלנות, ידע, דיוק וכישרון

  1. Ella Barlev Chef הגיב:

    עבודות מדהימות! מקומן במוזיאונים.את צריכה למצוא קשרים ביפן, שם יעריכו מאוד את הכשרון והעבודה הרבה שמושקעת בכל כלי וגם ישלמו על זה בהתאם

  2. אורית ‏פרייליך הגיב:

    מקסימה אמיתית!

    פרייליך אורית
    Freilich Orit

  3. אורית הגיב:

    תודה רבה על הבלוג הנפלא הזה.
    גם אצלי עברה מחשבה על יפן לנוכח העבודות והגישה של איריס.
    כפתורים משגעים!
    בהצלחה

  4. gabriel הגיב:

    עבודה מהממת. הרבה כשרון וידע מצטבר מביאים לתוצאות.
    צריך לפתוח מחלקה בבצלאל שאת תנהלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s