יוצאת מהכלים


עדי ניסני – קרמיקאית

נולדה בשנת 1980 בישראל, גדלה בראשון לציון, גרה ועובדת בסטודיו ביפו.

איך את מגדירה את תחומי העיסוק שלך?
נכון להיום, אני מגבשת לאט הגדרה מקצועית. אני מעצבת ומייצרת כלים לתחום הקולינרי. בכללי, אני נעה בין העיצוב לאומנות. כשהעיצוב לוקח לכיוון הפרנסה, והאומנות לפעמים נדחקת לפינה.

20150121-DSC_0402

מה הייתה הדרך שלך למה שאת היום?
עד גיל 9 תמיד ציירתי והשתתפתי בחוגי אומנות, כולל קרמיקה. תמיד שיבצו אותי בקבוצות המבוגרים, כי להם יותר התאמתי ברמה שלי. מגיל 9 עד 14 המשפחה שלי עברה לפיטסבורג, פנסילבניה. שם לא עסקתי כל כך באומנות. כשחזרנו ארצה, נכנסתי למגמת אומנות בראשון לציון. העיפו אותי משם כי הייתי בלגניסטית. עברתי ל'טומשין', ומשם ל'אנקורי'. בתקופה הזו בעיקר ציירתי, לעצמי. בצבא שירתתי כרכזת כוח אדם בשריון, ועברתי לגור ברמת הגולן עם החבר שלי. מגיל מאוד צעיר שחררתי את הבית. לאחר הצבא טסנו למכסיקו, התמקמנו בכפר קטן קרוב לאוקיינוס, ועבדנו אצל משפחה מקומית שהגיעה ממכסיקו סיטי. החבר שלי עזר להם בהרכבת זכוכיות, ואני עבדתי עם האשה בבר הקטן שלהם. המון בישול, הפסקות בחוף הים, ריקודים. תקופה נהדרת. משם, כשנגמרה הויזה, נסענו לניו-יורק. המעבר החד מהחיים במכסיקו לצפיפות והקור האורבני בניו-יורק החורפית היה לא פשוט. עבדתי שם במלצרות ואחרי חצי שנה קניתי כרטיס לאמסטרדם בהחלטה של רגע. עברתי לבד לאמסטרדם, ביליתי שבועיים עם חברה שגרה שם, וחזרתי לארץ. הייתי בת 22, והתחלתי לחשוב מה הלאה. אחותי התחילה בדיוק לנהל מסעדה 
בראשון, 'פרנצ'סקה ופיש' והציעה לי לבוא לעבוד שם. מהר מאוד קיבלתי שם תפקיד ניהולי.

20150121-DSC_0547

עד החזרה לארץ, הציור תמיד היה שם, במקביל. ובארץ, עם ניהול המסעדה, החיים נהיו עמוסים מדי ונטולי ציור. החלטתי ללכת לחוג חימר. אני זוכרת שהבוס שלי הביא למסעדה כדי יין מקרמיקה שמאוד סיקרנו אותי. משך אותי המגע עם החומר, וידעתי שאני יכולה לעשות יותר טוב. הלכתי לשיעור נסיון בחוג קרמיקה בראשון. התיישבתי על האובניים, ויצא לי כד, שזה ממש בלתי אפשרי בפעם הראשונה על האובניים. משם, הלכתי ללמוד אצל קרמיקאית אחרת, ולאט לאט ניסיתי לפנות יותר שעות לעבודה על האובניים. אחרי תקופה קצרה קניתי אובניים והעמדתי אותם בחדר. גרתי באותה תקופה אצל ההורים. בהמשך, הקרמיקאית יצאה לחופשת לידה, והתחלתי לחפש איפה אפשר ללמוד קרמיקה בצורה יסודית ומקצועית יותר. הגשתי תיק עבודות ל'בצלאל', בעיקר ציורים שלי, ולמרות שלא האמנתי שזה יקרה, התקבלתי. מצאתי דירה בירושלים, עזבתי את המסעדה, והתחלתי ללמוד. אחרי חודשיים, עזבתי את ירושלים ועברתי לבאר-יעקב עם בן-הזוג שלי. בשנה הראשונה הייתי כולי בתוך האובניים. עשיתי הרבה מעבר למה שנדרשנו, מתוך רצון להגיע למשהו מאוד מדוייק. לכמויות אחידות, להגיע לשליטה ורמת מיומנות מאוד גבוהה. משנה ב', השתחררתי קצת מהאובניים ונמשכתי גם לכיוון הפיסול.

20150121-DSC_0418

בשנה ג' הייתי בחילופי סטודנטים בברצלונה. כשהגעתי, הסתבר שהמחלקה לקרמיקה נסגרה, והחילופים שלי בעצם יהיו במחלקה לפיסול רב תחומי. זה היה מצוין מבחינתי. שילבתי חומרים, משטחים, וגם שיחקתי קצת על אובניים ששמו לי בפינת המחלקה. אחד הדברים שעשיתי שם הייתה עבודה על קיר. ציירתי עצים משאריות חמר, ומהם יצאו בקבוקים עם קוצים שעשיתי, עם תאורה מיוחדת. היה נחמד לצאת מהכלים. דווקא בפרוייקט גמר, כשהמרצים שלי דחפו שאלך למקום של הכלים, לא הסכמתי. יצרתי כיורים עם טפטפות ודיבור על נשיות. נמשכתי למקום הפיסולי. ביום שהסתיימה התערוכה בבצלאל טסתי לאוסטרליה, לעבוד בעגלות עם חברה שגרה שם. במקביל, למדתי במשך שנה עיצוב אופנה. היום אני מבינה שזה עזר לי לעבוד עם משטחים, גזרות, קיפולים. חזרתי מאוסטרליה אחרי שנה, והתחתנתי עם החבר מבאר-יעקב. עבדתי כאסיסטנטית ומורה לקרמיקה, אבל חוסר הפרגון והתמיכה שלו הרחיקו בינינו. רציתי לקנות מחדש אובניים וללמד באופן עצמאי, מה שהגדיל את הפער בינינו. התגרשנו. חזרתי לראשון, קניתי אובניים, והתחלתי להכין כלים למסעדת טאפאס שאחותי פתחה בדיוק באותו הזמן. גרתי ועבדתי בדיוק מעל המסעדה, לימדתי המון, הייתי מאוד עסוקה והתפרנסתי יפה מאוד. אבל למרות הכול, לא הרגשתי מסופקת ונסעתי להודו לחצי שנה. עשיתי שם טיול של מינרלים. לא תכננתי מראש, אבל כשהייתי שם, גיליתי שהודו נורא עשירה בחומר ובמינרלים. פגשתי בחור שהתעניין מאוד בתחום, וביחד חקרנו את הנושא. חזרתי מהודו לארץ והתחלתי ללמוד אומנות ומגדר לתואר שני ב"לסלי קולג'". במקביל, ניהלתי את 'רוטשילד'ס קיצ'ן'. הבנתי שאני חייבת להיות בעיר, עם כל הסלידה שלי מזה, הפריפריה לא התאימה לי יותר. לקראת סיום התואר, כשאני בת 32, התחלתי לחשוב איך חוזרים לעניינים. מצאתי ליד קסטיאל מקום אדיר להשכרה. חלל שמחולק לבית עם מרפסת, ובצד השני שלו יש חללי עבודה. התאהבתי במקום. רציתי להמשיך לנהל את המסעדה ולהשכיר את חללי העבודה עם כל הציוד שהיה לי. מיד כשנכנסתי לגור שם, הודיעו לי שסוגרים את המסעדה. כדי לשרוד כלכלית, הבאתי המון תלמידים, ומצאתי עבודה כ'צ'קרית', בודקת מנות שיוצאות מהמטבח ומקשרת בין המטבח למלצרים, ב social club, ליד המסעדה הקודמת שעבדתי בה. מאחר והייתי כל היום מול השף, רוברט, נוצר שם רומן, והיינו יחד 3 שנים, עד לפני 3 חודשים. במהלך הקשר הזה, החלטתי יום אחד שאכין לו קערה מיוחד לאוכל האסייתי שלו. הוא התלהב ולקח אותה למטבח, העלה תמונות באינסטגרם, וככה נוצר שיתוף פעולה של אומנות ואוכל, והתחילה התעניינות של שפים בכלים שלי. ההזמנה הראשונה הייתה של מאיר אדוני, ומסעדה נוספת בצפון. בנוסף, רוברט לחץ שאלך עם התיק שלי לרפי כהן ואראה לו את הדברים. הלכתי, הראיתי, וקיבלתי את ההזמנה הכי גדולה שהייתה לי עד אז. פתאום קלטתי שזה מתחיל. זה קרה לפני שנתיים, ומאז אני בסחרחרה. לא הייתי בעניין של כלים, וחשבתי שהצלחות יהיו לתליה על הקיר. מאז אני בתוך זה. באותו שלב לא היו לי עוזרים, וגם לא סלאב, מכונת רידוד. הייתי מחוסלת מהעבודה, עבדתי בטירוף. תוך כדי, לקחתי אסיסטנטית ונכנסתי להוצאות מאוד כבדות של הקמת עסק. זה היה בלתי נמנע. הייתה התלהבות מאוד גדולה, ומסעדות רוצות ללכת על כלים מיוחדים, לא שטאנץ תעשייתי.

20150121-DSC_0408

מה הייתה העבודה הראשונה שיצרת?
העבודה הראשונה שעשיתי על אובניים הייתה הכד בשיעור נסיון בסטודיו בראשון.

איך נראה חלל העבודה שלך? מה את אוהבת בו? מה היית משנה?
בסטודיו הנוכחי בשמעון הצדיק אני נמצאת קצת יותר משנה, וממש לאחרונה אני גם גרה בו, בחלק שהיה חדר צבע. החלל הוא מבנה ערבי, עם קשתות, שאני פשוט אוהבת, גם את המיקום, ביפו, ליד הים. את הכל בניתי פה לבד. הסטודיו מתחיל מחנות בחזית, איזור פגישות קטן, ייצור, תנורים, והצבע. לאחרונה נוסף גם מאחור איזור המגורים שלי – מיטה, ספה, ואפילו מקלחת ומטבח.

20150121-DSC_0557

עכשיו האסיסטנטים ואני מתחילים לסדר מחדש. המטרה שלי היא להפוך את המקום ליותר סטודיו ופחות בית מלאכה. זו הסיבה גם שהאסיסטנטים שעובדים אצלי היום הם לא סתם פועלים, אלא חבר'ה רציניים שיכולים לעזור בעוד דברים.

20150121-DSC_0421

הרעיון הוא לקחת את המקום לכיוון יותר אווירתי ופחות יצרני, ככה שאוכל גם לצייר ולפסל פה אם אני רוצה.

20150121-DSC_0447

מהם מקורות ההשראה שלך?
הים. חו"ל מאד נותן לי השראה, ולא נסעתי כבר שנתיים.. דווקא איטליה ויפן, שבשתיהן עוד לא הייתי. לאחרונה גם הלימודים, ואוכל נותן לי השראה. מרכיבים איכותיים של אוכל, לאו דווקא אוכל 'פנסי', אבל בהחלט טרי ואיכותי. אפילו עגבנייה טובה. גם מיניות מאוד מעוררת בי השראה. משהו באינטראקציה עם גברים.

20150121-DSC_0430

מהו תהליך היצירה שלך? איך נולד פריט או פרויקט חדש?
אני פשוט עושה. נמצאת בעשייה. קורה שאני מתבשלת עם רעיון, מחפשת רפרנסים, עושה סקיצות קצת ילדותיות ולא מדוייקות, רק כרעיון כללי, כמו מתכון לעוגה – רושמת דגשים של מה שחשוב שיהיה, של כמה כמות חומר, מצרפת כמה תמונות מעניינות, ומשם זה ניסוי ותהיה. אני מאוד זקוקה לפידבק. זה מאוד חשוב לי. בהתחלה זה היה מרוברט, אבל זה יכול להיות כל אחד, גם באינסטגרם, או אחד העובדים, כל אחד שעובר פה. אני מוציאה כמה פעמים בשנה קולקציה, עם גוונים, צורות, או נושא מסוים. הלקוחות בוחרים מתוך המגוון הזה. קורה שאני עושה התאמות מסוימות ללקוח ספציפי. יש מעט דברים שאני עדיין עושה על האובניים.

20150121-DSC_0406

איך נראה יום בחייך?
קדחת. מתחיל בשש בבוקר עם שתיים קפה שתים סיגריה. תוך כדיי, הראש שלי מארגן סידור, רושמת על דפים מה יהיה היום , מיילים, ואז העובדים מגיעים ואני מראה להם מה לעשות, או שאני נכנסת לעבוד איתם או שאני הולכת לעשות יוגה ואז חוזרת לעבודה. כשאני יוצאת מהיוגה יש 500 טלפונים והודעות וכאלה. הזמנות, בנק, רואה חשבון, לימודים, גרפיקאית, שיווק. העסק השתלט עליי, אני מוצאת את עצמי נעה בין הפועלת ואשת העסקים, וכל מה שמסביב קצת נפגע. התחלתי בסמסטר הזה ללמוד שוב, הפעם תואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, מתוך מחשבה שהלימודים יאפשרו לי ללכת לכיוון יותר אומנותי, לצאת קצת מהעומס של העבודה. אז בימי חמישי ושישי אני בירושלים. העיצוב התעשייתי מאד מכוונן מטרתית לאן שהעסק אמור להגיע אליו, אבל מצד שני, הלימודים מאד משחררים, זה בצלאל וזה מאד קונספטואלי וזה לאו דווקא להגיע למוצר. אני מגישה קונספט וזה יכול להיות מחומרים שהם לא קרמיקה וזה כבר טוב וגם משהו שיכול להיות רעיוני לחלוטין.

20150121-DSC_0641

על מה את עובדת כרגע?
יש לי פרויקט סודי שאמור לצאת ב 13 בפברואר, שותפים בו חברת פרסום, מאיר אדוני והצלם דן פרץ. זה משהו שמתבשל כבר שמונה חודשים. בנוסף, יש לי הזמנה ענקית של בית מלון אמנות שנפתח בזיכרון.

20150121-DSC_0384

כמה מאות כוסות אספרסו צלחות ועוד, ואני מתחילה לעבוד על קולקציית אביב. כמו שאמרתי, אני מוציאה פעמיים שלוש בשנה קולקציות חדשות. השנה עשיתי חגים, חורף וגם אביב. זה שילובים של צורות, של נושאים וצבעים. בחורף השתתפתי  ביריד של נתנאלה, והצגתי שם את הקולקציה. לאביב אכין עלי פורצלן. במקביל, יש את ההזמנות השוטפות, וגם אופציה שעומדת על הפרק, למכור את העיצוב שלי לייצור חיצוני לגמרי. בהתחלה התנגדתי לזה, אבל זה יכול להיות פיתרון טוב בשבילי.  התחלתי לא מזמן לעבוד עם אשת שיווק על מיתוג, מתוך כוונה לקחת את המותג 'עדי ניסני' לכיוון יותר אומנותי ופחות עיצובי-תעשייתי. אני לא אומרת שהגעתי לייצור הכלים במקרה, אני עושה משהו טוב, יש פרנסה, ואני מוכרת בתחום. פשוט חסר לי האיזון עם הביטוי האומנותי יותר. להציג את עצמי קצת אחרת.

20150121-DSC_0412

איזה מקום תופס העיסוק היצירתי בחייך, מה את מקבלת ממנו?
זה תופס את כל המקום בחיי. זה דיי מובן, כי העשייה והעסק הזה הוא אני לחלוטין. אני מקבלת מזה הכול וכלום. זה מכתיב לי את החיים, את מקומות הבילוי שלי, את האינטראקציות עם אנשים, את ה'סטייט אוף מיינד' שלי, כל מה שאני היום זה זה.

20150121-DSC_0466

איזה עבודות שלך את אוהבת במיוחד או גאה בהן במיוחד?
יש, אבל זה מאד עונתי. אני יכולה לאהוב משהו, וסביר שאחרי כמה זמן לא אוהב אותו יותר. אני אוהבת את הצלחת הראשונה שעשיתי לה תבנית וחשבתי שתהיה על הקיר
.

20150121-DSC_0586

יש גם פיסול מהתקופה שהתעסקתי במגדר. זה קשור להתבוננות עצמית, וגם את התזה שלי כתבתי על אומנים שעוסקים ברפלקצייה עצמית.

איך משפיע המקום שבו את חייה על היצירה שלך, ואת עליו?
את הים אני לא כל כך מרגישה לאחרונה, זה בתקופות. מצד אחד אני באמצע תל-אביב ומצד שני לא בתל אביב בכלל. מבחינתי, אם הגעתי לרוטשילד אז הגזמתי.
אני לא יוצאת מיפו אלא אם זה עבודה או אני צריכה לקנות משהו. אני מניחה שאם הייתי גרה בצפון, העבודה שלי הייתה יותר בסגנון חופשי. יש משהו במבנה הזה שכולו עשייה.

אילו קשיים את חווה או חווית בתהליך היצירה שלך או בדרך שעשית עד היום?
גבייה. כל מה שקשור לכסף, מטריף אותי להתעסק עם בנקים, עם לקוחות , ואני עושה הכול לבד. אני מסוגלת לעשות 50 דברים במקביל, לא יושבת במהלך היום, אבל אז אני צריכה אוויר וחייבת לנסוע להודו. היוגה מאוד עוזרת לי, מאזנת ומשחררת.

20150121-DSC_0426

אילו שיתופי פעולה מעניינים היו לך במהלך הקריירה?
עבדתי על חללי תצוגה של רגבה עם סטייליסטית בשם מאיה לבנת-הרוש, זה היה מאד כייפי. לעבוד עם רפי כהן היה מדהים. היה שלב שהוא סידר את הלובי שלו בתחילת המסעדה ועשיתי כל מיני דברים מגניבים, אבל אחרי חודש הוא נאלץ לסגור את החלל הזה, וחבל.  

איזה יוצרות אחרות את מעריכה?
בגדול, אני לא מעריכה קרמיקה במיוחד. אני חושבת שהתחום בארץ מאוד מוגבל. אני מתחברת יותר לאומנות קלאסית, ופחות לאומנות קונספטואלית ופוסט-מודרניזם. הטכנולוגיה גורמת לנו לאבד מהנשמה.

אם לא היית עוסקת בעיסוקך הנוכחי, מה היית?
יש הרבה אופציות. אולי נשואה עם 5 ילדים, מבשלת, מנקה ובדיכאון וזה לא היה נגמר טוב. או איזה 'פרי ספיריט' שמטיילת בעולם ועושה מה שהוא רוצה. אבא שלי טוען שיכולתי להיות עורכת דין. יכולתי להיות שפית, מעצבת פנים ואולי עוד אהיה.

אם יכולת לבחור לך לקוח או קונה, אפילו דמיוני או מהעבר, במי היית בוחרת?
הייתי שמחה אם פרידה קאלו הייתה רואה את הדברים שלי.

מהם הכיוונים והשאיפות לעתיד?
השאיפות כרגע הן לעשות סדר בחיים. בעסק ובחיים האישיים, זוגיות לחיים, וילדים זה משהו שמתחיל ככה לדגדג. לעצב ולעשות אמנות. יש לי חלום שיהיה לי בית שאני עיצבתי ובניתי, שאני מארחת בו, בחצר יש לי צריף לעבודה, אולי זה אפילו ביוון, ואני עפה מדי פעם לתערוכות בחו"ל, תוך כדי פרויקטים עיצוביים לקסטיאל או הביטאט. פרויקטים מעניינים אותי יותר מאשר קו רציף של עבודה.

20150121-DSC_0386

איזה המלצות היית נותנת ליוצרות מתחילות?
לא לעשות קרמיקה, באמת, התחום מאד מוגבל ובעייתי, במיוחד בארץ. וגם, כדאי שיהיה ויז׳ן, לעוף אבל לא להיסחף, להיות כל הזמן בקשר עם המצוי, שזה הבנקים, ובין הלב.

מה המוטו שלך?
לחיים יש חיים משל עצמם, זה מה שזה.

איזו עצה את יכולה לתת למי שקורא את הבלוג?
ללמוד כל הזמן, להישאר עם ראש פתוח, להיות בעשייה, לרצות להתפתח, ולהיות במעין חוסר שקט.

עדי ניסני – אתר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כתבות, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s